ניר קידוחים (מיקרופייל) בע"מ נ' אוחנה

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבע לשלם לידה את הסך של 68,034 ₪ וזאת כשווי הכולל של שישה מקדחים השייכים לתובעת ומצויים בידי הנתבע.

בכתב התביעה טענה התובעת כי הצדדים התקשרו ביניהם ביום 31.1.11, בהסכם למכירת מכונת קידוח.

לטענת התובעת, במעמד זה ביקש הנתבע לקבל לידיו שישה מקדחים לצורך ביצוע עבודות, וזאת עד אשר יעלה בידו לרכוש מקדחים אחרים. באותה עת אף אישר הנתבע כי ההמחאה אשר ניתנה במסגרת ההתקשרות לרכישת מכונת הקידוח, תשמש כערבון להשבת המקדחים.

על אף שהובטח למנהל התובעת כי המקדחים יושבו בתוך מספר ימים, לא הושבו אלו עד היום.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי הצדדים אכן התקשרו בהסכם לרכישת מכונת הקידוח, ואולם הנתבע לא ביקש לשאול את המקדחים, לא קיבל אותם לידיו, ומכאן שלא היה אמור להשיב את המקדחים או לשלם את שווים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי את דעתי לטיעוני ועדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמי להלן:

השאלה המהותית הראשונה אליה נדרשתי, הינה האם קיבל הנתבע בפועל את המקדחים השייכים לתובעת, אם לאו.

התקשרות הצדדים

במסגרת העדות בפני, נטען כי הסכמת התובעת, באמצעות מנהלה, להשאלת המקדחים, נעשתה בד בבד עם התקשרות הצדדים בהסכם לרכישת מכונת הקידוח.

עם זאת, נספח 1 לתצהיר התובעת, אשר הינו ההסכם לרכישת מכונת הקידוח, אינו כולל ולו ברמז את סוגיית המקדחים.

הדעת נותנת כי מקום בו אדם בוחר להשאיל לאדם אחר רכוש השייך לו, בוודאי כזה אשר שוויו עשרות אלפי שקלים, הוא ימצא לנכון לציין עובדה זו בכתב.

אני ערה לטענה על פיה בקשתו של הנתבע לקבלת המקדחים נעשתה לאחר שהצדדים חתמו על הסכם רכישת מכונת הקידוח.

עם זאת, גם ככל שתתקבל טענתה זו של התובעת, יכולים היו הצדדים להוסיף, ולו בכתב יד, הערה כלשהי לעניין מהות והיקף המקדחים אותם נוטל הנתבע לידיו, וזאת כאשר התובעת עצמה טוענת כי הבקשה בעניין המקדחים נעשתה באותו יום וסמוך לאחר חתימת ההסכם.

זה גם המקום לציין כי לא התרשמתי כי התקיימה בין הצדדים מערכת יחסים עסקית ארוכת שנים או מערכת יחסים אישית מיוחדת או משמעותית. איש מן העדים לא טען כי מנהל התובעת והנתבע הינם "חברים".

נוכח כך, לא מתקיימים תנאים מקדמיים מכוחם ניתן היה להסיק כי קיימת מערכת יחסי אמון מיוחדת, אשר מכוחה פעלו הצדדים, ללא הסכם בכתובים וללא תמורה.

גם ככל שתתקבל טענת מנהל התובעת, כי פעל מטוב לבו, ניתן היה לצפות לזהירות בסיסית של מנהל גוף עסקי על דרך של החתמת הנתבע על "אישור" בדבר נטילת המקדחים, או הוספת הוראה כלשהי להסכם, בעניין זה.

מסעיף 8 לתצהיר מנהל התובעת, ניתן היה להסיק, כי רק לאחר תשלום כל התמורה והעברת הבעלות במכונה, נעשתה הפנייה לצורך קבלת המקדחים. סעיף זה עומד בסתירה לעדותו של מנהל התובעת כמו גם עדותו של מר אזולאי באשר למועד בו הועלתה בקשת הנתבע, לשיטתם, בנושא זה.

בסעיף 9 לתצהיר העדות הראשית של מנהל התובעת, נטען כי הנתבע הסכים כי שההמחאה אותה נתן במסגרת התקשרות הצדדים, היא זו אשר תשמש כבטחון וכערבון עד להשבת המקדחים.

טענה זו, תמוהה ממספר טעמים;